רוני בריז, "אחריי! לבגרות" מקרית גת

"היו ימים בהם הרגשתי כמו עוד דף בספר בעל מיליוני עמודים. לא תמיד האמנתי שהחיים שלי יובילו אותי להיות בכותרת. בעבר הייתי חניכת אחריי, ציירת בזמני החופשי, חיה את חיי כאילו הם דלים וריקים, בין הדפים. זה לפחות לפני שהבנתי שלמרות הכול, כל זה, כל החיים שלי, זה אני. ואני בוחרת אם לחיות אותם בריקות ופשטות, או להגיע לחיים חזקים ומלאים בכל מה שטוב, לא רק לי, אלא לאחרים גם כן. תמיד התקשיתי להבין את זה, לא תמיד הצלחתי במה שניסיתי להשיג, לא תמיד עשיתי הרבה למען זה. אולי כי לא חשבתי שמגיע לי, אולי כי לא אהבתי והערכתי את עצמי מספיק. אבל למרות הכול, פה באה היד המצילה, המבט הרך, התמיכה הרכה. פתחתי את עצמי למשפחה, לחברים, והכי חשוב- לעצמי. כי אם אתה לא תיתן את הדחיפה האחרונה להצלחה, לא משנה במה, אף אחד לא יעשה זאת בשבילך יותר טוב ממך. למדתי להעריך את עצמי למרות הקשיים והכישלונות, למדתי לאהוב את עצמי למרות כל זאת כי עמוק בפנים כולנו יודעים שאנחנו מסוגלים ליותר, כל עוד נרצה ונהיה מוכנים לעבוד למען מטרה זו, לדחוף את עצמנו למה שטוב יותר. פרוייקט "אחריי! לבגרות" העניק לי את ההזדמנות להוכיח את כל זה בצורות שלא ידעתי שהייתי מסוגלת אליהן בהתחלה. הצוות והחברה הנעימה, ביחד עם המוטיבציה להצליח בהחלט הגיעה לליבי ולאני האמיתי, ועזרה לחתום את הפרק האחרון בספר חיי המשונה, עם החתימה היפה והצבעונית ביותר."